רייקסון ריידרס- ל.א קוטון
דירוג הבעיה איתך: ⭐⭐⭐
דירוג המשחק שלך: ⭐⭐
דירוג הנפילה הקשה שלך: עצרתי באמצע
דירוג משחק הגמר: לא קראתי
"שנאתי אותו.
שנאתי שהוא גרם לי להרגיש מלאת חיי כל כך, רצויה כל כך.
שנאתי את הדרך בה הוא ידע איך בדיוק לנשק אותי, לגעת בי, לגרום לי ליפול לרגליו.
אבל יותר מכול, שנאתי את העובדה שלא שנאתי אותו, אפילו לא טיפ טיפה."
(ספר: המשחק שלך)
זה לא פעם ראשונה שאני נוטשת סדרה, אבל זאת פעם ראשונה שאני עוצרת ספר באמצע הקריאה שלו ולא חוזרת אליו. הספר השלישי בסדרה שבר אותי ולרביעי לא התקרבתי, האם אני מבואסת מזה? מאוד, האם אני מתחרטת על זה? בכלל לא.
לקרוא ספר צריך לבוא בהנאה, ובהרגשה כיפית, אבל איך אפשר להנות מספר שכל מה שאני מרגישה זה שהוא חוזר על עצמו? אם לסכם את הסדרה במשפט אחד זה: שלושה בנים, שלושתם עם תסביכי הורים קשים, שלא רוצים להתאהב אבל מתאהבים בסוף. הטרופ של הספר הראשון זה החבר הכי טוב של האח קצת בשילוב עם אויבים לאוהבים, הטרופ של הספר השני זה אויבים לאוהבים והטרופ של הספר השלישי זה מחברים לאוהבים.
"הבעיה איתך" נהיה מעניין בעשרה הפרקים האחרונים של הספר, בשאר השלושים הפרקים האחרים הספר זז לי לאט. הספר מסופר משתי נקודות מבט: של היילי (אחות של ג'ייסון כוכב הספר השני) וקמרון. קמרון וג'ייסון הם החברים הכי טובים ותמיד היה ידוע שהיילי היא מחוץ למשחק בשביל הבנים וגם היא עברה חרם בבית ספר והתעללות בגלל שהיא אחותו, בכללי קצת ריחמתי עליה שזה האח שהיא קיבלה כי היא סבלה מלא בגללו והוא רק מנע ממנה שיתאהבו בה וגרם לה להיתקע עם חברה אחת. אהבתי מאוד את מערכת היחסים שלה קמרון והיילי, אחרי שהם הגדירו אותה, ואם הספר היה מקדיש למערכת יחסים הזאת יותר זמן אז אולי הייתי נהנת יותר. הספר קיבל שלושה כוכבים כי הוא ממוצע ונחמד, לא יותר.
מהספר "המשחק שלך" אני ציפיתי לגדולות והתאכזבתי קשות. הספר מסופר משתי נקודות מבט: של פליסיטי (החברה הכי טובה של היילי) ושל ג'ייסון (אח של היילי). חשבתי שאהנה יותר מהספר הזה בגלל שחיכיתי לסיפור של ג'ייסון והתרגשתי לקרוא אותו, כי בספר הראשון סיפרו על כמה הוא קשוח אבל חיכיתי לראות אותו משתנה למען האהבה, ולא אשקר בהתחלה הספר היה טוב וסקרן אותי, אבל בעיניי הסופרת לא נתנה מקום לסיפורי העבר שלו ולמה שסובב אותו, הרגיש לי שהיא דחפה את זה בין השורות אבל זה לא קיבל את המקום שהגיע לו. מה שהכי הרס לי זה שהרגשתי בפרקים האחרונים של הסיפור שמיהרו להפוך לזוג את פליסיטי וג'ייסון כדי שיוכלו לסגור את הספר, רוב הספר היה רק כמה הם רוצים להיות ביחד וזה לא קורה אבל בפרקים האחרונים זרזו את זה מידי שזה די כאב לקרוא, וביאס מאוד. אני הייתי רוצה שהם יהיו כבר ביחד מאמצע הספר ואז זה היה מעניין אותי לקרוא על הזוגיות שלהם ולא מלא משפטים של "אני אוהב אותך אבל אני לא יכול להיות איתך".
את הספר השלישי "הנפילה הקשה שלך" הפסקתי לקרוא בסביבות ה20%. הסיפור מסופר משתי נקודות מבט: של אשר ושל מאיה. מאיה היא ילדה חדשה שהגיעה לעיר אחרי שהאקס שלה הרס אותה ואשר מתאושש מהשיברון לב שפליסיטי נהייתה עם ג'ייסון אחרי שהוא חיבב אותה. אותו סיפור שחוזר על עצמו, אותם קטעים שהם רוצים להיות ביחד ולא מסוגלים להגיע לזה, כבר מיציתי את זה בשני הספרים הראשונים שאמרתי לעצמי שכדאי שאעצור מאשר אגרור את הספר.
לספר הרביעי בכלל לא התקרבתי, אבל הבנתי שזה מראה את החיים שלהם ששלושתם בזוגיות, אולי זה יעודד אותי לסיים את הספר השלישי? אולי אקרא את הרביעי ואז אחזור לשלישי?
לסיכום, הדמויות של הספרים הם עם בעיות מחויבות שזה כואב לקרוא, ואז בפרקים האחרונים הם נכנסים למערכות יחסים. אולי אני מעריצה של רומנטיקה ואני רוצה יותר לקרוא על זוגיות ועל הזמן ביחד, והסדרה הזאת סיפקה לי יותר את הלפני מאשר האחרי. מי שאוהב את הז'אנר ומתחיל בקריאה, זה יכול להתאים לו, אבל אני לא יודעת אם אצליח לחזור לקרוא את הסדרה שוב.
תקציר: בגלל שזה ארבעה ספרים, אשאיר לכם לינקים כאן:
טריגרים: בריונות, גירושים, השפלות, בגידות, דיכאון אחרי לידה, גידול סרטני, גזענות
תגובות
הוסף רשומת תגובה