"אני מביטה בעיניו ורואה שהן כחולות כמו השמיים שתמיד דמיינתי בגן עדן. אבל אני יודעת שאנחנו לא בגן עדן, סביבנו הכול בוער. הבאנו חורבן על הבקתה ועל אדמת אדם כולה. ומי שמביט בי הוא לא ברטימאוס, אלא השטן בכבודו ובעצמו, ואנחנו מוקפים בלהבות השאול".
(חטא הקדושים)
הדואט של ניקה ״בין הזיה לפיכחון״ הוא דואט מדע בדיוני ופנטזיה המשולב עם רומנטיקה ואירוטיקה. הדואט הזה הוא בין הספרים הראשונים שיוצא לי לקרוא של סופרות ישראליות. ניסיתי לקרוא דואט נוסף של סופרת אחרת לפני שעברתי לדואט הזה, אך פחות התחברתי אליו, וכשקראתי את הדואט הזה- לא רציתי להפסיק.
הדואט מדבר על ילדה בשם בל, או בשמה המלא- בלקולור אומברה פרמי, שמרגישה אאוטסיידרית, לא מקובלת חברתית ובודדה משאר הילדים בגילה. היא הרגישה שונה. בפרק הפותח שבו אנחנו מכירים את בל אנחנו מכירים אותה קצת באופן שלילי, כי בל מחליטה שנמאס לה מהחיים שלה והיא מחליטה להתאבד, אבל התוכניות שלה לא הולכות כמתוכנן.
כשאבא של בל מגלה שהיא ניסתה להתאבד, הוא מספר לה את האמת ואומר לה שהיא שדה ושייכת לעולם התחתון, וכאן מתחיל הדואט- אנחנו מגלים שיש עולם של שדים ועולם של מלאכים, ושני העולמות חיים ביריבות אחד עם השני. בל כל חייה הרגישה שונה כי מסתבר שהיא הייתה שונה- היא הייתה שדה מיוחדת במינה.
בזמן שבל מגלה את חייה כשדה היא מכירה את בר, או בשמו המלא: ברטימיאוס אבנו, שהתחיל לעבוד בפנימייה שבה בל לומדת להיות שדה. בין בל ובר מתפתח חיבור מיוחד ובלי שהם יודעים שניהם עוזרים אחד לשנייה, אבל גם אפשר להגיד שמזיקים אחד לשניה. הדמויות של בל ובר נשארות איתנו בשני הספרים (או שלא?) ואנחנו לומדים על החיים של שניהם.
בעיניי, חייב לקרוא את הדואט הזה ביחד. אי אפשר לדלג על הספר השני, ואי אפשר לקרוא את השני בלי הראשון. הדואט משלים אחד את השני ונותן לסיפור את חלקו כדי שהוא יהיה יצירת האומנות שהוא.
החלק הראשון של הדואט: תפילת הארורים, הוא יותר עלילתי. סיפור המסופר בצורה סיפורית, אפילו עם קצת רומנטיקה, בסדר כרונולוגי. אני נהנתי מהספר הראשון מאוד. בל הייתה דמות מעניינת ומושכת, ובנוסף לכל ההיסטוריה שלה בתור ילדה זה גרם לי להרגיש צער בשבילה ולרחם עליה אבל בו זמנית להתגאות בה על זה שהיא הייתה חזקה והיא יצרה לעצמה זהות משלה. הספר הזה נעצר במתח וגרם לי לעבור ישר לשני בלי להתאפק.
החלק השני של הדואט: חטא הקדושים, הייתי מאפיינת אותו כספר יותר מידעי. כמובן שהוא עדיין בדיוני וכל מה שכתוב בו הוא עלילתי, אבל מבחינת הספר עצמו אנחנו מדלגים על שני צירי זמן: עבר והווה. אנחנו בזמן ההווה לומדים על העבר, ואז תוך כדי קריאה אנחנו מחברים את הנקודות ויוצרים את הסיפור ביחד עם הדמויות. כשהתחלתי לקרוא את הספר השני בהתחלה היה קשה לי להבין קצת משינויי הזמן, אבל כל הזמן אמרתי לעצמי בראש שיש סיבה שזה ככה ואני צריכה להמשיך לקרוא, ואכן שהמשכתי- הבנתי הכול.
את החלק השני של הדואט סיימתי כשלא ידעתי מה להגיד חוץ מ-וואו. כשסיימתי לקרוא הבנתי כמה הספר השני הוא מיוחד במינו ומסביר הרבה דברים מהספר הראשון, מה שמחזק את מה שרשמתי מקודם- אי אפשר לוותר על אחד, חייב לקרוא את שניהם. אני קצת אשאיר אתכם במתח ואגיד שהסוף של השני מפתיע ממש ואתם חייבים לקרוא כדי לגלות מה יש בסוף. ברצינות, אמרו לי שהסוף של הדואט מפתיע, אבל לא ציפיתי למה שקראתי.
נהנתי מהכתיבה של ניקה מאוד. אהבתי את העלילה, ואת הסיפור עצמו. הברירת מחדל שלי בקריאה זה רומנטיקה ופחות פנטזיה, אבל ניקה הצליחה לעשות קסם והיא גרמה לי להישאב לתוך העולם של בל ובר ולסיפור שלהם. אין ספק שזה לא הספר האחרון שאקרא של ניקה, נהנתי מהדואט מאוד.
אוסיף ואגיד שבסוף הספר השני יש לניקה גילוי נאות שהיא עושה, כשקראתי את זה התחברתי עוד יותר לסיפור. כשמכניסים אמת אישית לתוך הכתיבה שלך, במיוחד לכתיבה שהיא פנטזיה ומדע בדיוני, הפרספקטיבה על הספר משתנה וזה מלמד אותנו על הדמויות, וזה מה שקרה לי אישית. אהבתי את הגילוי נאות הזה ואני חושבת שהוא מוסיף רובד עמוק לסיפור ונותן משמעות נוספת לדואט.
בקיצור, תרכשו או תשאילו את הספרים- אתם תודו לי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה